פורסם ב 30 בדצמבר 2012 אין תגובות
"כן, זו חשיכה. ומגששים בחושך הזה של בורות ובערות ושנאה, והכל מתמלא בשכחת האפשרות של הטוב, והנכון, וההבדל בין הטוב לבין הרע. ומתרחקים כי כבר עייפנו מאוד ואנחנו גם נראים כבר טפשים לצעוק שנה אחרי שנה - שלום, עשו כבר שלום, ואיך שכחנו מה זו גזענות שרק אתמול היינו קרבנות שלה, ונאלמים מול עצמת העוול וכבר לא קוראים עתונים אלא רק כדי לדעת על מי עכשיו יורים עלינו או עליהם, ורואים בפלצות איך כהנא קם לתחייה ומושך אחריו שורה ארוכה של פושעים כמוהו. ופתאום בשממה הזו נשמע קול, והוא קולי שלי רק שאני שותקת, ולאט מתבהרת הדמות המופלאה של אסמא אגבארייה זחאלקה והיא בעד מה שכל כך מובן מאליו ואיש לא אומר עוד - שאנחנו ביחד במלחמה הזו נגד המלחמה, והעוני, והבורות, יהודים וערבים. ומשהו נפתח ומתבהר בחשיכה הזו. פתאום זה קצת פחות בודד, ההכרה שיש עוד כאלו שמפלסים לנו דרך בחשיכה, והם נחושים להצליח."
המשך קריאה..
משה פייגלין מציע לתת לכל משפחה פלסטינית חצי מיליון דולר כדי לעודד את הגירתה; יולי אדלשטיין תומך בהחלת הריבונות על הגדה המערבית; יריב לוין רוצה להחיל את החוק הישראלי על כל ההתנחלויות, ולא רק בגושי ההתישבות, וזאב אלקין מציע לספח בשיטת הסלמי. ציפי לבני המציאה את גושי ההתנחלות, שלי יחימוביץ אימצה אותם אל ליבה והטרנספריסטים בליכוד שועטים לספוח. אפשר להטמין את הראש בחול, אבל בכנסת הבאה הגזענים יתנו את הטון, וכל נסיון לפייסם רק מחזק את תאבונם. מדינת ישראל הופכת בהדרגה לאפרטהייד. 
"ואהבת
את 'ואהבת לרעך כמוך' אני בכלל קוראת כך: 'ואהבת: לרעך כמוך'.
תחשבו על זה רגע. זאת המלצה לאהוב את האפשרות של שיוויון זכויות בין אנשים; זו הצעה לסולידריות. זה לא ציווי לעשות משהו בלתי אפשרי.
וכשאנחנו פועלים בסולידריות אחד למען זכויותיו של האחר, אנחנו מגלים את המידה הטובה שלנו.
דעם תומכים בסולידריות כזו של 'לרעך כמוך'. ומי שמכיר את האנשים של דעם (שפירושו 'תמיכה') יודע שדעם נאה דורשים נאה מקיימים. כדי להכיר את אנשים של דעם כל מה שצריך זה לצאת אל הציבור ואל המרחב הציבורי - עִמם ושם, ללא הרף, הם פועלים." 
"אסמא אגבארייה זאחלקה היא ישראלית פלסטינית והיא ביטוי של תקווה לישראל, בישראל. היא מכירה, הלכה למעשה, בקיומה של מדינת ישראל. היא רוצה, בדיוק כמוני, לשנות את המדינה והחברה הזו למדינה ולחברה שתאפשרנה חיים. כמו נשים רבות כמוה, היא חכמה, רגישה, מרחיקת ראות ומבינה לעומק את ליבם של א/נשים. הלב של נשים כאלה נמצא ביחס נכון עם הראש ועם היד שלהן. הן צריכות לחשוב על החיים. הן מביאות גם חיים לעולם. מחשבה המתחילה מאיזון שכזה בין היד, הלב והראש לא יכולה שלא להיות רדיקילית ולא יכולה שלא להיות רודפת שלום. אני תומך בה." 
"בחירות 2013 יהיו הפעם השלישית שאני מצביע לדעם ולאסמא אגבtרייה זחאלקה. גם בבחירות האלו אני משוכנע, עוד יותר מבשנים קודמות, שאין שום תועלת בחישובים 'אסטרטגיים': מה שנקרא הצבעה אסטרטגית אינה מובילה אלא לרידוד מתמיד של השיח הפוליטי שהוא הגורם המשמעותי בהתדרדרות החברה שלנו למלחמה ועוני תמידיים. אני מאמין ותמיד האמנתי שעדיפה אופוזיציה של אדם אחד נועז, עקבי ואמין, מאשר עשרות שורות של מושבי פרלמנט חסרי ערך העוסקים בצבירת הון פוליטי. אצביע לאסמא כי אני מאמין לה ומאמין בה. כי מפלגת דעם מבטאת בעקביות את עמדותי, הן ברגעי משבר (סוריה) והן ברגעי הזדמנות (המחאה החברתית). כי יעקב בן אפרת הוא כותב העברית היחיד שחזה מראש את ההתקוממות במצרים. כי למרות גודלה, זו המפלגה הכי פעילה בשטח שידוע לי עליה, שכבר עובדת בשבילי גם בלי כיסא בכנסת ישראל. הקול של דעם בכנסת יהיה הקול שלי." 
המשוואה פשוטה. לישראל נכנסו בשנת 2012 עשרת אלפים מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. אליהם נוספו 80,000 מהגרי עבודה בסיעוד, חקלאות ובניין שאלי ישי נתן היתרים להעסיקם, וזה רק בשנה האחרונה, ובניגוד לכל הגיון כלכלי. האירוניה היא, שאותו ישי מפרסם בדף הפייסבוק שלו: "ש"ס הבית שלי, סודאן הבית שלהם", ומיכאל בן ארי ממהר ללבות את השנאה בשכונות העוני. 
שר האוצר, יובל שטייניץ, חתם על מפת העדיפויות הלאומיות, המעניקה הטבות ברכישת קרקעות ל- 660 יישובים. המפה כוללת 87 מתוך 131 התנחלויות, ביניהן יצהר, איתמר ואלון מורה המבודדות. אשדוד, אשקלון וקרית מלאכי מחוץ למפה, וכמובן היישובים הערבים. האוצר מעביר את האחריות על החלוקה למנהל מקרקעי ישראל. ומי עומד בראש מנהל מקרקעי ישראל? בנצי ליברמן, ראש מועצת יש"ע לשעבר, מינוי של נתניהו עצמו. 
ביום שישי האחרון הגיעו הרב דב ליאור ומאות מחסידיו למאחז הבלתי חוקי "עוז ציון" כדי לבלות בו את השבת. היותו של המאחז בלתי חוקי, לא הפריעה לממשלה להסכים שמספר קטן של מתנחלים ישהה בו. כאשר הגיעו אליו מאות, תוך הפרת ההבנות עם הממשלה, הצבא נאלץ להגיב. 
"בחרתי ללמוד את מקצוע הסיעוד כדי להתפרנס בכבוד ולממש את עצמי. נוכחתי לדעת שגם כאן השכר הוא נמוך ביחס לאינטנסיביות והשחיקה הרבה במקצוע. הבחירה שלי להצביע לדעם היא בגלל שזו מפלגה שיש לה אג׳נדה חברתית והיא דואגת לעובדים." 
פרשת ליברמן הפכה למוקד של מסע הבחירות המנומנם, והליכוד שפך 700.000 ש"ח כדי להשיק את הקמפיין שלו. העובדים אינם הנושא של מערכת הבחירות הזאת. אי שם בפריפריה מפעלים נסגרים, עובדים מאבדים את מקור פרנסתם, וכל משפחה נאלצת לעבור את הטרגדיה הזאת לבדה 