מחירה היקר של עסקת החטופים

איך הגענו עד הלום? מדוע נאלצה ישראל למסור את המפתחות לניהול עזה לממשל האמריקאי, וביתר דיוק לידיו של דונלד טראמפ? מאז שישראל התנתקה מעזה בשנת 2005 התקבע הקונצנזוס שישראל לא תחזור לשלוט בעזה ויהי מה; לכן עד ה־7 באוקטובר חמאס מילא את הוואקום הזה. על הקונצנזוס הזה שילמה ישראל מחיר יקר ביותר — טבח נוראי וטראומה שתלווה את החברה הישראלית שנים רבות.

אין חולק על כך שנתניהו הוא האחראי הישיר למחדל, אבל תמיכתו בחמאס גובתה על ידי מערכת הביטחון כולה. גם היום צה״ל מסרב לשלוט בעזה, ורוב המפלגות בכנסת מתנגדות לכך אף הן.  חוץ מהשוליים המשיחיים הקיצוניים, אין אף גורם ישראלי שקורא לממשלה לכבוש את עזה, לכונן ממשל אזרחי חלופי לחמאס, ולפעול כדי למצוא גורם שייקח את ניהול עזה מידי הצבא. לתוך הוואקום השלטוני הזה נכנסו ברגל גסה דונלד טראמפ ואנשיו הקרובים — קושניר, ויטקוף ובוהלר.

כבר בתחילה היה ברור שטראמפ וחבריו — כולם יזמים יהודים, אנשים שבאים מעולם העסקים המלוכלכים — אינם בוחלים בשום אמצעים על מנת להשיג את מטרותיהם. כידוע, טראמפ מעריץ ומוקיר עריצים ובריונים. את ראשית הקדנציה שלו החל בהתרפסות בפני פוטין, משם עבר לחבק את ארדואן; הוא מעריץ את צ׳י, ומשבח את מוחמד בן סלמאן ואת האמיר הקטארי. משום כך, אך טבעי הוא שטראמפ חיפש גם בעזה בעל בית שאפשר לעשות איתו עסקים. היה זה אדם בוהלר שנבחר למשימה, ופתח ערוץ סודי עם חמאס.

ההפגנות בכיכר החטופים לא הותירו הרבה ספקות — ישראל תשלם כל מחיר כדי לשחרר את החטופים. ״כולם תמורת כולם״ הייתה הסיסמה שטמנה בחובה את הישארותו של חמאס בשלטון. הבעיה היא שסיסמה זו עמדה בסתירה למטרתה הראשונה של המלחמה — לחסל את חמאס ככוח שלטוני בעזה. טראמפ הבין מיד שאין דרך לפתור את הסתירה הזאת, ולכן אין מנוס מישיבה עם חמאס פנים אל פנים. כאמור, אדם בוהלר עשה זאת במרץ 2025 כשישב עם ח׳ליל אל־חיה ושחרר את עידן אלכסנדר. הפגישה הזו והלגיטימציה שנתן בוהלר לחמאס גררו תדהמה וכעס בישראל, ומשום כך הוא נשלח לשבת בפינה ולהתקרר זמן מה, אבל מהר מאוד התברר שטראמפ וחבריו לא רק שלא נבהלו — הם אף הכפילו את ההימור.

 

אמנם אירופה כולה מסרבת להכתיר את טראמפ כמלך העולם, אבל לביבי אין ברירה — הוא נפל במלתעותיו של הבריון. כך מוצא את עצמו נתניהו, שיצא למלחמה בשם ערכי המערב והציביליזציה נגד הברבריות, בחברת כל הברברים, העריצים והבזים לערכי המערב.

ימים ספורים לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש בעזה, נפגשו ויטקוף וקושניר עם ח׳ליל אל־חיה בשארם א־שייח, וסיכמו את הפרטים ואת דרך מימושה של תכנית 20 הנקודות של טראמפ. אז כבר אף אחד בישראל לא צייץ; המגע הישיר בין ממשל טראמפ לבין חמאס התנרמל, חמאס הפך לכתובת, והמטרה של חיסולו עומעמה — למרות שהבית הלבן מקפיד להדגיש כי ״חמאס יפורק מנשקו״. למרבה האירוניה, המפגש בין ויטקוף וקושניר לבין ח׳ליל אל־חיה בשארם א־שייח התקיים זמן קצר לאחר הניסיון הכושל של ישראל לחסל את אל־חיה בהתקפה על מטה חמאס בדוחא. בראיון בתוכנית "60 דקות" ששודר ימים ספורים לאחר מכן, סיפר ויטקוף שהוא ניחם את ח׳ליל אל־חיה על מות בנו בהתקפה הישראלית, והביע כלפיו אמפתיה כאב שאיבד את בנו עקב נטילת מנת יתר של אופיאטים. לטענת ויטקוף, שיחה לבבית זו היא שהביאה לפריצת הדרך.

אלא שפריצת הדרך שהביאה לשחרור חטופים לא נבעה מהיחסים החמים בין שני סוחרים ממולחים, אלא מאינטרסים משותפים. ויטקוף אינו מעוניין בחמאס, אבל הוא מאוד חרד ליחסיו עם האמיר של קטאר, שאיתו הוא מקיים קשרים עסקיים. טורקיה וקטאר הן הספונסריות של חמאס; למרות זאת טראמפ מעולם לא הסתיר את יחסיו המיוחדים כלפיהן. גם נתניהו ידע מלכתחילה שמאותו הרגע שהוא מתמסר לטראמפ הוא יצטרך לבלוע את כל הצפרדעים הנלוות לידידות המופלאה הזאת.

עסקת החטופים הדמיונית, שבה נמסרו לישראל כל החטופים החיים הייתה חלק ממהלך שלם שגרם לישראל למסור לממשל האמריקאי את השליטה על כל המתרחש בעזה. מאותו הרגע ממש, הממשל מנהל את ההצגה על פי האינטרסים שלו . עם הכרזת הפסקת האש הוקם בקריית גת מרכז לתיאום צבאי ואזרחי בפיקוד אמריקאי. טראמפ הכריז על הקמת ״מועצת השלום״, שהוא רואה בה תחליף לאו״ם העוין, ומינה את המועצה האחראית לניהול עזה — בהשתתפותן של קטאר וטורקיה — שתחת סמכותה אמורה לקום ממשלת טכנוקרטים פלסטינית.

כך הפכה עסקת החטופים את חמאס לפרטנר לגיטימי בקביעת גורלה של עזה, ונוכחותן של טורקיה וקטאר במועצה המנהלת נועדה לקבע עובדה חדשה — שחמאס יהיה חלק מכל פתרון עתידי. אמנם חמאס ייאלץ בסופו של דבר לוותר על נשקו, אך נוכחותו הפוליטית מובטחת הן על ידי הממשל האמריקאי והן באמצעות פטרוניו הטורקים והקטארים. בנוסף, גם ממשלת הטכנוקרטים איננה דבר חדש שנפל מהשמיים. כל חבריה קשורים בצורה זו או אחרת לרשות הפלסטינית, ומהווים למעשה זרוע אזרחית שלה — גם אם המימון לפעילותה אמור להגיע מהמדינות התורמות ומגופים בינלאומיים.

אמנם נתניהו הבטיח שטורקיה וקטאר — השושבינות של חמאס, שמפיצות ומממנות את התעמולה האנטישמית בעולם — לא ישתתפו בניהול עזה, אך טראמפ לא מתרשם ממנו. אין זה סוד שנתניהו חייב לטראמפ על כל הטובות שהוא נתן לו — הוא מקדם את נתניהו כמועמד המועדף עליו לראשות ממשלת ישראל, מכתיר אותו כגיבור שהציל את ישראל מכליה, ואף פועל במרץ להבטיח לו חנינה מהנשיא הרצוג. לכן ביבי אינו מסוגל להגיד לו ״לא״. בניגוד לביידן, שניתן לחבוט בו בפרהסיה, טראמפ הוא בריון שכדאי להיזהר ממנו.

אתמול הסכים נתניהו להשתתף במועצת השלום של טראמפ. אמנם אירופה כולה מסרבת להכתיר את טראמפ כמלך העולם, אבל לביבי אין ברירה — הוא נפל במלתעותיו של הבריון. כך מוצא את עצמו נתניהו, שיצא למלחמה בשם ערכי המערב והציביליזציה נגד הברבריות, בחברת כל הברברים, העריצים והבזים לערכי המערב: מטראמפ ועד פוטין, דרך מוחמד בן סלמאן וארדואן. אין ספק שביבי, בתור עבריין שעושה הכול כדי להימלט מן הדין תוך החרבת הדמוקרטיה, משתייך באופן טבעי למועדון המפוקפק הזה; ולכן אין לו ברירה — הוא חייב לקבל את התכתיב האמריקאי.

הבעיה היא שמועצת השלום של טראמפ היא בסך הכול עוד תרגיל ביחסי ציבור. המועצה המפקחת בעזה נותרה בינתיים שאיפה יותר מאשר מציאות, וממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית יושבת בקהיר ומחכה בסבלנות שישראל תואיל בטובה לפתוח עבורה את מעבר רפיח. לכן נראה כי עזה תמשיך לחיות על חורבותיה; תושביה יוותרו באוהלים ללא כל מענה לצרכיהם הבסיסיים; חמאס ימשיך לתמרן ולהתפתל כדי לקבע את מקומו ביישות שאולי תקום; האמירויות וסעודיה ימשיכו לריב ביניהן על השליטה ברשות הפלסטינית; וישראל תיתקע בעזה בעתיד הנראה לעין.

לגבי חמאס — נראה שגורלו ייקבע על פי מה שיקרה בטהראן. אם המשטר האיראני ייאלץ להיכנע לתכתיב האמריקאי ולדרישה הישראלית לוותר על תוכנית הגרעין שלו, חמאס ייאלץ אף הוא לוותר על תכנית ״ההתנגדות״ — וכך יבוא שלום על ישראל.