דגל ישראל בבירת תימן המאוחדת

היום, יום שישי, 19 בספטמבר, כתב שר הביטחון ישראל כ"ץ את הציוץ הבא ברשת" X עבד אל־מלכ אל־חות'י זמנך יגיע, תישלח לפגוש את מליאת ממשלתך ואת כל מסוכלי ציר הרשע שממתינים במעמקי הגיהנום. הסיסמה "מוות לישראל, קללה על היהודים" הכתובה על הדגל החות'י תוחלף בדגל ישראל כחול לבן שיתנוסס בבירת תימן המאוחדת." הציוץ הזה חושף את הכעס והתסכול העמוק שבו שרויה ההנהגה המדינית־ביטחונית בישראל.

למרות ההפצצות החוזרות ונשנות על צנעא, בירת החות'ים, הרס נמל חודיידה – השער הראשי ליבוא סחורות – והכרזת המצור הכלכלי, הטילים הבליסטיים והכטב"מים המשוגרים מתימן ממשיכים להטריד את ישראל ולגרום לנזקים ממשיים. רק אתמול התפוצץ כטב"ם נפץ בכניסה למלון באילת, ובנס לא נפגע איש. באותו לילה נאלצו מיליוני אזרחים ישראלים להיכנס למקלטים בעקבות התראה על ירי טיל בליסטי מתימן.

נראה כי לא משנה מה ישראל תעשה – התנהגותם של החות'ים, הפועלים כאילו אין להם מה להפסיד, אינה משתנה. תימן מרוחקת מישראל כאלפיים קילומטרים, מעולם לא שרר ביניהן סכסוך, ולישראל אין תביעות כלפי תימן ואף לא פעלה בשטחה. עם זאת, החות'ים ממשיכים לירות טילים בליסטיים ומוכנים לספוג נזקים כבדים, לרבות חיסול מנהיגיהם, "למען עזה".

זאת במדינה שסועה הנתונה במלחמות אזרחים עקובות מדם, מחולקת גיאוגרפית בין צפון לדרום, ושבה שיעורי העוני, הרעב ותמותת התינוקות והילדים מהגבוהים בעולם. ובכל זאת, היא מכריזה מלחמה על מעצמה אזורית כישראל, שהוכיחה את יכולותיה בביירות ובטהראן וכיום מנהלת מלחמת חורמה ברצועת עזה.

מהיכן מגיעים הטילים והכטב"מים? כיצד מדינה חסרת תעשייה מצליחה לרכוש נשק מתקדם, כאשר התמ"ג לנפש אינו עולה על 800 דולר – לעומת 54 אלף דולר בישראל? התשובה ברורה: איראן. השבט החות'י, שהשתלט בהפיכה צבאית על צנעא, הוא שלוחה ישירה של המשטר השיעי בטהראן.

כיצד ייתכן ששבט השווה פחות מ־10% מאוכלוסיית תימן מצליח לכפות את שלטונו על הרוב המכריע – תוך ניהול מלחמה בכמה חזיתות, הטלת מצור על מיצרי באב אל־מנדב, שיבוש השיט הבינלאומי ועימות גם עם שכנה עשירה כמו סעודיה?

ייתכן שלו ישראל הייתה מצליחה להביס את החות'ים, להניף את דגלה בצנעא ולאחד את תימן, רוב התימנים היו מברכים אותה – כפי שלדעת רבים גם רוב הלבנונים והסורים מודים לה על פגיעתה בחיזבאללה ועל התמוטטות משטר אסד. אלא שבין הצהרות מעין אלו לבין המציאות פרושה תהום גדולה בהרבה מהמרחק בין ישראל לתימן.

ביחסי הכוחות הללו, הצהרת כ"ץ כי הדגל החות'י יוחלף בדגל כחול־לבן בצנעא המאוחדת נשמעת אפשרית וריאלית. קיימת ממשלה תימנית לגיטימית, המוכרת על־ידי האו"ם, היושבת בבירת הדרום עדן ושואפת לאחד את תימן – לא תחת דגל ישראל אלא תחת הדגל הרשמי של תימן, במקום הדגל החות'י.

ייתכן שלו ישראל הייתה מצליחה להביס את החות'ים, להניף את דגלה בצנעא ולאחד את תימן, רוב התימנים היו מברכים אותה – כפי שלדעת רבים גם רוב הלבנונים והסורים מודים לה על פגיעתה בחיזבאללה ועל התמוטטות משטר אסד. אלא שבין הצהרות מעין אלו לבין המציאות פרושה תהום גדולה בהרבה מהמרחק בין ישראל לתימן.

מדוע? ראשית, בתפיסת מערכת הביטחון הישראלית, תימן אינה בעיה ישראלית אלא בעיה בינלאומית. המשטר החות'י מאיים על יציבות מדינות המפרץ ובראשן סעודיה, פוגע בכלכלה המצרית בעקבות הפגיעה בתנועת הספנות בתעלת סואץ ופוגע בסחר העולמי – ואילו הנזק לישראל, חרף סגירת נמל אילת, נחשב מזערי.

הבעיה היא שכל המדינות הנפגעות ממדיניות הטרור הפירטית של החות'ים מעדיפות לשתוק ולא להתערב. כצפוי, הן מטילות על ישראל לבצע את מה שכינה הקנצלר הגרמני "העבודה המלוכלכת" בהתייחס לחיסול תוכנית הגרעין האיראנית.

שנית – וגם זאת אינה סוד – ממשל טראמפ, הידידותי במיוחד לישראל, הגיע להסדר אי־תקיפה עם החות'ים. ב־6 במאי 2025 הודיע כי ארה"ב תפסיק את ההפצצות בתימן תמורת התחייבות החות'ים לחדול מתקיפת ספינות בים האדום. במילים אחרות, טראמפ העניק להם אור ירוק להמשיך בתקיפות נגד ישראל, מבלי שוושינגטון תבוא לעזרתה. החות'ים טענו כי ההתקפות יימשכו כל עוד ישראל ממשיכה בלחימה בעזה. כך הוצא מהמשוואה הגורם הבינלאומי היחיד שיכול היה לבלום אותם.

מה שנותר הוא ממשלת דרום תימן, שאמורה לממש את חזון כ"ץ. אלא שממשלה זו בפועל אינה אלא ממשלת בובות המתקשה לשלוט בעיר עדן, ועל אחת כמה וכמה על הטריטוריה העצומה הרשומה רשמית תחת ריבונותה.

בפועל, השליטה בדרום תימן נמצאת בידיה של סעודיה, שמינתה את ראש הממשלה ומנהלת באמצעות שגרירה בעדן את ענייני המדינה. גם בכך לא מסתיים הסיפור: ממשלת הבובות עצמה מפולגת לשניים – פלג הנתון למרות סעודיה ופלג מתחרה השולט גם בכוחות הביטחון, הנתון למרות איחוד האמירויות.

בזמן כתיבת שורות אלו, משלחת מטעם הממשלה המפולגת של דרום תימן שוהה בריאד, בעקבות ניסיון הפיכה של הפלג הנתמך בידי האמירויות, שהביא את הנשיא הנתמך בידי סעודיה לאיים בהתפטרות. כ"ץ אולי מעוניין מאוד באיחוד תימן, אך לא רק שטראמפ אינו שותף לחזונו – גם שותפותיה של ישראל להסכמי אברהם, האמירויות והפטרון הגדול סעודיה, אינן ממהרות לסיים את הטרגדיה התימנית.

כאן מתעוררת שאלה נוספת: כיצד להסביר את הסכסוך בין אבו דאבי לריאד – שתי בעלות ברית קרובות – ומדוע אינן מאחדות כוחות נגד החות'ים המאיימים על יציבות משטריהן? התשובה פשוטה: סעודיה אינה מעוניינת בהכרעה. רק באפריל השנה הגיעה עם החות'ים להסכם הפסקת אש נוסף, אחד מני רבים, שמטרתו למנוע התקפות על מתקני הנפט שלה.

המצב הנוכחי נוח מאוד לסעודיה: החות'ים עסוקים בישראל, סעודיה מכריזה כי אין לה חלק בסכסוך, ובפועל נהנית מכל פגיעה ישראלית בתשתיות החות'יות ובמנהיגיהם. במקביל היא מדגישה את התרחקותה מישראל – יוזמת יחד עם צרפת כינוס באו"ם להכרה במדינה פלסטינית, מגנה את ישראל על פעולותיה בעזה, מובילה כינוס מדינות ערב בדוחא בעקבות ניסיון החיסול של מנהיגי חמאס שם, ואף מקבלת את פני שר החוץ האיראני, פטרונם של החות'ים, ומצרפת אותו לחזית הערבית נגד "הסכנה הישראלית המערערת את יציבות האזור".

מכאן עולה השאלה: מהו הלקח מהסיפור התימני, וכיצד הוא משליך על השאלה הבוערת ביותר מבחינת ישראל – "היום שאחרי" בעזה? לאור הניסיון בעדן, האם ניתן לסמוך על "המדינות הסוניות המתונות" שמהן יצמח כוח שיטור ערבי שיחליף את חמאס? כמה פלגים יפעלו בעזה תחת חסות סעודיה והאמירויות? האם מוחמד דחלאן יעמוד בראש מנגנוני הביטחון בעזה בחסות האמירויות, וחוסיין א־שייח יעמוד בראש מנגנוני הביטחון בגדה המערבית בחסות סעודיה? ובמי יתמכו מצרים, טורקיה – ואולי אף איראן?

איזו יציבות ניתן להשיג בעזה כאשר פלגים שונים מתחרים על כוח, והשוחד הוא הכלי המרכזי להשגת נאמנות? כיצד ניתן למנוע צמיחת כוחות אסלאמיסטיים רדיקליים, כאשר העם הפלסטיני סובל מהמדינות הערביות ה"אחיות" שטוענות לדאוג לעניין הפלסטיני אך בפועל מנצלות אותו?

כל הדיבורים על כוח ערבי שיחליף את חמאס אינם אלא אשליה – ממש כפי שהצהרת כ"ץ על הנפת דגל ישראל בצנעא המאוחדת אינה אלא חלום רחוק. האמת היא שגורלן של תימן ופלסטין שזור זה בזה: ללא תנועות דמוקרטיות עצמאיות, בלתי תלויות במדינות הערביות המושחתות, אין לשתי החברות האלה ולא לעתידן תקומה.